
יש לכם מלכה ומלך מול מלך בודד של היריב בפינה, השעון מראה עוד דקה שלמה, ואתם מקרבים את המלכה משבצת אחת נוספת כדי לסגור את הרשת בבטחה — ופתאום המשחק נעצר בתיקו. בשחמט, הרגע הזה נקרא פט (שמחפשים לעיתים בטעות בכתיב ״פת״): מצב שבו השחקן שהגיע תורו לזוז אינו נמצא בשח, ועל הלוח כולו נותרו לו 0 מהלכים חוקיים. באותה שנייה בדיוק המשחק מסתיים מאליו בחלוקת נקודות שווה של 0.5-0.5, בלי להמתין לתביעה של אחד הצדדים ובלי לשחק אפילו מהלך אחד נוסף.
הכאב מוכר לכל מי ששיחקו סיום זכוי, והסיבה לכך אינה חוסר היכרות עם החוק אלא אופן הפעולה של הקשב החזותי ליד הלוח. במחקר מעקב עיניים שערכו הת׳ר שרידן (Heather Sheridan) ואייל ריינגולד (Eyal M. Reingold) ב־2013 [1], דפוס מוכר בפינת הלוח משך אליו את עיני השחקנים המומחים בתוך 407 אלפיות שנייה בממוצע וריכז 62% מכלל זמן המבט שלהם (ו־63% אצל חובבים). כשהעין נעולה על תוכנית הסגירה בפינה, גם שחקנים מנוסים מפסיקים לבדוק אם נותרה למלך היריב משבצת נשימה אחת.
אותו חוק שגוזל חצי נקודה מתוקף נמהר הופך בצד השני של הלוח לחבל הצלה טקטי מהיפים במשחק. מי שמכירים את הגבול המדויק בין שח, מט ופט, כפי שמתרגלים צעד אחר צעד במסגרת שיעורי השחמט ב־Chess Moment, יודעים גם לסגור יתרון מלכה בלי למעוד ברגע האחרון וגם לטמון מלכודות הצלה כשהיריב מחזיק ביתרון חומרי מוחץ.
מה זה פט בשחמט ומה ההבדל בינו לבין מט?
כדי לזהות פט על הלוח בודקים שני תנאים יחד בתחילת התור של הצד שאמור לזוז [2]:
- המלך אינו בשח: אף כלי של היריב אינו מאיים להכות את המלך במשבצת שבה הוא עומד כרגע.
- נותרו 0 מהלכים חוקיים בכל הלוח: לא רק המלך מנוע מלזוז, אלא גם לכל כלי אחר מאותו צבע שעדיין עומד על הלוח, בין שמדובר במלכה, בצריח, ברץ, בפרש או ברגלי (שרבים מחפשים גם בשם ״פיון״), אין אף משבצת חוקית לעבור אליה.
בשחמט אסור להעמיד את המלך שלכם בשח או להשאיר אותו חשוף לשח. לכן פט אינו דורש שלמגן יישאר מלך בודד בלבד: ייתכן שעל הלוח עומדים עוד ארבעה רגלים חסומים פנים אל פנים מול כלים יריבים, ואפילו פרש או רץ שנמצאים תחת נעיצה (המוכרת בעברית גם בשם ״ריתוק״) לאורך טור או אלכסון אל המלך. כל עוד הזזת הכלי תחשוף את המלך לשח, המהלך אינו חוקי — ואם סך כל המהלכים החוקיים שווה ל־0 בזמן שהמלך עצמו בטוח, זהו פט מיידי [2].
ההבדל בין מט לפט נשען כולו על שאלת האיום הישיר על המלך. במט (שח־מט, ניצחון של 1-0 או 0-1), המלך נמצא בשח ואין לו שום דרך חוקית להיחלץ ממנו: לא לברוח, לא לחסום את קו האיום ולא להכות את הכלי התוקף. בפט, כל משבצות הבריחה סגורות בדיוק באותה צורה, אלא שהמלך עצמו עומד על משבצת שקטה ואינו מותקף. הפער בין ניצחון מלא לבין תיקו עובר לא פעם בין שתי משבצות צמודות.

הדיאגרמה למעלה מציגה את התאונה הנפוצה ביותר בסיומי שחמט (7k/5K2/8/8/8/6Q1/8/8), כשללבן מלך ב־f7 ומלכה ב־g3 מול מלך שחור בודד ב־h8 [3]. לפני שהלבן זז, לשחור נותרה משבצת חוקית אחת בלבד (h7), משום שהמלך הלבן והמלכה כבר שולטים במשבצות g8 ו־g7. אם הלבן משחק 1.Qg7# (בהגנת המלך ב־f7) או 1.Qh3# לאורך טור h, המלך השחור נמצא בשח עם 0 משבצות מילוט — מט במהלך אחד וניצחון נקי של 1-0. לעומת זאת, אם הלבן מקרב את המלכה מתוך הרגל במהלך 1.Qg6?? כדי ״להדק את הטבעת״, המלכה משתלטת על h7 בלי לאיים על h8. התור עובר לשחור, המלך ב־h8 אינו בשח, ונותרו לו 0 מהלכים חוקיים: פט אוטומטי ותיקו של 0.5-0.5, בדיוק העמדה שמופיעה בשלב 4 של שיעור 2, השיעור האינטראקטיבי על שח, מט ופט, לצד טכניקת הסגירה הבטוחה שנלמדת בתוך שיעור המט במלכה.
החלוקה המוכרת היום, 0.5 נקודה (50% מנקודה) לכל שחקן בתיקו, התגבשה בעצמה רק במאה ה־19 [2]. בטורניר פריז ב־1867 נספרו משחקי תיקו כהפסד כפול של 0 נקודות לשני הצדדים, ובטורניר לונדון ב־1883 נדרשו השחקנים לשחק משחק חוזר עד להכרעה; שיטת חצי הנקודה הונהגה בטורניר דנדי ב־1867 והפכה לתקן העולמי (אף שבטורנירי מונטה קרלו ב־1901 וב־1902 עוד ניסו להעניק 0.75 נקודה למנצח ו־0.25 למפסיד במשחק חוזר). בשחמט העילית של ימינו, רבי־אמנים בדירוג שמעל 2750 מסיימים בתיקו יותר מ־70% ממשחקיהם הקלאסיים [2] — כמעט תמיד בהסכמה, בחזרה על מהלכים או בסיומים שקולים, ורק לעיתים נדירות בפט על הלוח.
כמה מהלכים עד פט? הסוף למיתוס של ספירת המהלכים
ליד שולחנות ביתיים, בגינות ציבוריות ובמועדוני חובבים חוזר ויכוח קבוע כששחקן אחד נשאר עם מלך בודד: ״מרגע שנשארתי רק עם מלך, יש 10 מהלכים (או 16, או 20) לתת מט — ואם אין מט עד אז, זה פט!״ התשובה החד־משמעית לפי חוקי פיד״ה הרשמיים היא לא [4].
ראשית, פט עצמו כולל 0 מהלכים נוספים: ברגע שעל הלוח נוצרת עמדה שבה לצד שתורו לזוז יש 0 מהלכים חוקיים בלי שח, המשחק נגמר מייד. שנית, בשחמט תחרותי אין שום חוק שסופר 10 או 16 מהלכים (וגם לא 12, לא 20 ולא 21 מהלכים) מרגע שמלך נותר לבדו [4]. כל המספרים האלה הם חוקי בית עממיים שנולדו מתוך ערבוב עם כללי תיקו אחרים לגמרי בחוקת השחמט.
אלה ארבעת חוקי פיד״ה שבאמת סופרים חזרות או מהלכים — ואף אחד מהם אינו פט [4]:
- חזרה משולשת על עמדה (לפי תביעה): אם אותה עמדה בדיוק (עם אותו תור ואותן זכויות הצרחה והכאה דרך הילוכו) הופיעה על הלוח שלוש פעמים, השחקן שתורו להשלים או לטעון את החזרה רשאי לתבוע תיקו.
- חוק 50 המהלכים בסעיף 9.3 (לפי תביעה): אם הושלמו 50 מהלכים רצופים של שני הצדדים (כלומר 100 חצאי־מהלכים) שבמהלכם הוזזו כלים בלי אף מהלך של רגלי ובלי אף הכאה, כל צד בתורו רשאי לתבוע תיקו.
- חזרה מחומשת על עמדה (אוטומטי): הופעה של אותה עמדה חמש פעמים מסיימת את המשחק בתיקו חובה מצד השופט (או השרת במשחק אונליין), גם בלי שאיש מהשחקנים ביקש זאת.
- חוק 75 המהלכים בסעיף 9.6 (אוטומטי): 75 מהלכים רצופים של שני הצדדים (150 חצאי־מהלכים) בלי מהלך של רגלי ובלי הכאה כופים תיקו מיידי, אלא אם המהלך ה־75 עצמו נותן מט.
בעבר הכירה פיד״ה בחריגים טכניים שהאריכו את הספירה עד 100 מהלכים בסיומים נדירים שמחייבים תמרון ארוך יותר, אך ב־1992 ביטלה פיד״ה את כל החריגים האלה ואיחדה את הסף ל־50 מהלכים לתביעה (בעוד שבשחמט בהתכתבות מכריעים סיומים של עד שבעה כלים באמצעות מאגרי סיומים ממוחשבים) [4]. אם נשארתם עם מלכה ומלך מול מלך בודד, עומדים לרשותכם 50 מהלכים מלאים להשלים את המט — לא 10 ולא 16.
למה פט בשחמט זה תיקו ולא ניצחון — ואיך החוק התגלגל אלף שנה?
שחקנים שמאבדים ניצחון בטוח בגלל פט שואלים כמעט תמיד אותה שאלה מתבקשת: אם חנקתי את צבא היריב עד שאין לו אף צעד חוקי, למה החוק מתגמל אותו בחצי נקודה במקום להכריז על ניצחון שלי? הביקורת הזאת אינה חדשה. האמן הבריטי תאודור טיילור (T. H. Tylor) תקף את החוק במפורש ב־1940 וטען שהוא מעוות את היגיון המשחק, ובגרסאות שחמט מודרניות כמו השחמט המשושה של ולדיסלב גלינסקי (Władysław Gliński) אכן מחלקים עמדת פט ביחס של 0.75 נקודה לתוקף ו־0.25 למתגונן [5].
אלא שבשחמט הרגיל, הגדרת הפט כתיקו אינה פרצה מקרית אלא העוגן שמעניק לשלב הסיום את כל העומק האסטרטגי שלו. אילו פט היה נחשב לניצחון של התוקף, כמעט כל יתרון של רגלי בודד בתוך סיומי מלך ורגלי בשחמט היה הופך לזכייה מכנית ופשוטה: הצד החזק היה דוחק את המלך המגן אל השורה האחרונה, חוסם את משבצותיו ולוקח נקודה מלאה. בזכות חוק הפט, יתרון של רגלי אחד דורש מאבק מדויק על אופוזיציה ועל משבצות מפתח, וסיום מלכה דורש תיאום מדויק בין המלך למלכה במקום כיתור גס. אותה שכבת עומק מעצבת גם סיומים של רץ ורגלי קצה שמשבצת ההכתרה שלו בצבע הלא־נכון, את השיקולים העדינים סביב הבחירה בין פרש לרץ בסיום ואת טכניקות ההגנה בתוך עמדות לוסנה ופילידור בסיומי צריח. החוק מציב דרישה חדה: כדי לנצח בשחמט לא מספיק לכלוא את המלך, חייבים להעמיד אותו תחת שח שאין ממנו מנוס.
לפני שהעולם אימץ את הפשרה האלגנטית הזאת במאה ה־19, עבר הפט מסע מפותל של אלף שנים שחוצה תרבויות, וכמעט כל תוצאה אפשרית נוסתה בו בפועל — כפי שתיעד היסטוריון השחמט הרולד מאריי (H. J. R. Murray) במחקרו המקיף משנת 1913 [5]:
- הפסד לשחקן שיצר את הפט: בהודו של המאה התשיעית במשחק הצ׳טורנגה (Chaturanga), ברוסיה של המאה ה־17 ובאנגליה בערך מ־1600 עד 1800, תוקף שהותיר את יריבו בלי מהלכים חוקיים ובלי שח הפסיד את המשחק מייד [5]. התפיסה הייתה שמי שנכשל במתן מט חוקי שיתק את זרימת המשחק באשמתו ולכן נענש בהפסד. באנגליה החזיק החוק הזה מעמד מאתיים שנה (המילה האנגלית stalemate עצמה תועדה לראשונה בכתב ב־1765, והשימוש המטאפורי בה לתיאור קיפאון מדיני הופיע ב־1885), עד שהאמן והסופר הלונדוני ג׳ייקוב סאראט (Jacob Sarratt) הנהיג במועדוני לונדון לפני 1820 את חוק התיקו הצרפתי־איטלקי — ואפילו אז המשיכו מהדורות של קובץ החוקים הפופולרי Hoyle’s Games Improved להדפיס את החוק הישן עד 1866 [5].

- ניצחון מלא או חצי מכספי ההימור: בשטרנג׳ (Shatranj) הערבי של המאה העשירית ובספרד של ראשית המאה ה־15 נחשב הפט לניצחון של הצד התוקף [5]. בספרו של האמן הספרדי לואיס רמירס דה לוסנה (Luis Ramírez de Lucena) מסביבות 1497, ובהמשך בספרד עד 1600 ובמאה ה־18, הונהגה פשרה כספית מרתקת: פט זיכה את התוקף בחצי מסכום ההימור שעל השולחן, בעוד שמט אמיתי העניק את הקופה כולה [5].
- מהלך בלתי־חוקי או דילוג תור: בגרסאות השחמט המסורתיות בהודו, בבורמה, ביפן ובסיאם עד ראשית המאה העשרים, מהלך שמשאיר את היריב עם 0 מהלכים נחשב למהלך לא חוקי שהשחקן חויב להחזיר לאחור (ובחלק מכללי צרפת של ימי הביניים הצד הלכוד פשוט איבד את תורו והתוקף שיחק שוב) [5]. לעומתם, באיטליה של המאה ה־13 ובפואמה הגרמנית מקרקוב משנת 1422 כבר הופיע הפט כתיקו — הנוסח שניצח בסופו של דבר והפך לתקן הבין־לאומי של המאה ה־19 [5].
מאז התקבע החוק, הוליד הפט כמה משיאי השחמט המפתיעים ביותר [5]. מחבר הבעיות האמריקאי סם לויד (Sam Loyd) חיבר משחק חוקי לחלוטין ממצב הפתיחה הרגיל של 32 כלים שמגיע לפט בתוך 10 מהלכים בלבד (שיא ששוחזר ב־10 מהלכים גם בידי פרדריק ריין, Frederick Rhine), וחיבר גם משחק חוקי בן 12 מהלכים שמסתיים בפט כשכל 32 הכלים עדיין עומדים על הלוח בלי אף הכאה! ב־14 באוגוסט 2007 פרסם אנצו מינרווה (Enzo Minerva) בעיתון האיטלקי l’Unità את המשחק הקצר ביותר שבו שני הצדדים עומדים בפט כפול בו־זמנית [5].
גם בדו־קרבות על אליפות העולם נרשמו רגעי פט היסטוריים [5]: משחק 5 בדו־קרב הסוער של 1978 בין ויקטור קורצ׳נוי (Viktor Korchnoi) לאנטולי קרפוב (Anatoly Karpov) הסתיים בפט במהלך ה־124 לאחר 124.Bg7 (המשחק הארוך ביותר בתולדות אליפויות העולם עד למשחק 6 בן 136 המהלכים ב־2021, והפט היחיד במעמד הזה במשך קרוב לשלושה עשורים), ובאליפות העולם של 2007 הסתיים המשחק בין וישוונתן אנאנד (Viswanathan Anand) לוולדימיר קרמניק (Vladimir Kramnik) בפט במהלך ה־65 עם 65...Kxf5 שקבע תיקו מיידי על הלוח. עוד קודם לכן, במשחק 6 בין בוריס גלפנד (Boris Gelfand) לקרמניק ב־1994 (מהלכים 67 עד 70), שימש איום של הקרבת מלכה כפויה לפט כהגנה חיה ברמת העילית העולמית [5].
למה גם שחקנים חזקים מחמיצים פט? מה שמצאו מחקרי מעקב העיניים
כששחקנים ביתרון של מלכה וצריח מכניסים את היריב לפט בטעות, הם כמעט תמיד מכירים היטב את החוק. השאלה האמיתית היא למה המוח לא הבחין שמשבצת המפלט האחרונה של המלך היריב נסגרה. בפסיכולוגיה קוגניטיבית מוסברת התופעה הזאת באמצעות אפקט הקיבעון המחשבתי (Einstellung effect): רגע שבו פתרון מוכר וזמין קופץ ראשון לתודעה וחוסם בפועל את החיפוש אחר מהלך טוב או בטוח יותר.
בצמד מחקרים שפרסמו מרים בילאליץ׳ (Merim Bilalić), פיטר מקלאוד (Peter McLeod) ופרננד גובה (Fernand Gobet) ב־2008 בכתבי העת Cognition [6] ו־Cognitive Psychology [7], נבחנה התנהגותם של אמני שחמט מול עמדות שכללו דפוס התקפי מוכר לצד פתרון עדיף ומהיר יותר במקום אחר על הלוח. בניסוי מעקב העיניים הראתה המצלמה שגם כשהשחקנים דיווחו שהם סורקים את הלוח כדי לחפש חלופות, מבטם המשיך לחזור שוב ושוב אל המשבצות של הרעיון המוכר הראשון [6] — ובמדידת הביצועים נמצא שהקיבעון הזה הוריד את רמת המשחק של אמנים בכשלוש סטיות תקן של מיומנות [7].
ב־2013 בדקו הת׳ר שרידן ואייל ריינגולד את גבולות המנגנון הזה בניסוי מעקב עיניים בתדר דגימה של 1,000 הרץ בקרב 34 שחקני שחמט — 17 שחקנים מומחים (בגיל ממוצע 30, בטווח 15 עד 56, עם דירוג קנדי ממוצע של 2223 בטווח 1876 עד 2580) ו־17 שחקני מועדון חובבים (בגיל ממוצע 26, בטווח 17 עד 47) [1]. המשתתפים פתרו 12 בעיות לוח (ארבע עמדות ניסוי שכללו תבנית מוכרת של התקפת מט בפינת הלוח ושמונה עמדות מילוי, עם עד שלוש דקות לכל עמדה):
- נעילה חזותית בשבריר שנייה: עיניהם של המומחים ננעלו על אזור הפינה המוכר בתוך 407 אלפיות שנייה בממוצע מתחילת הצגת הלוח, לעומת 719 אלפיות שנייה אצל החובבים [1].
- רוב זמן המבט נלכד בפינה אחת: לאורך הניסיון כולו הקדישו המומחים 62% מסך זמן ההסתכלות שלהם לאזור הפינה המוכר, והחובבים הקדישו לו 63% מזמן המבט [1].
- כשהמהלך המוכר ״מספיק טוב״, כמעט חצי נופלים במלכודת: בבעיה 1, שבה הרעיון המוכר בפינה העניק יתרון אך החמיץ מהלך מיטבי בהרבה בחלק אחר של הלוח, 8 מתוך 17 מומחים (47.1%) וגם 8 מתוך 17 חובבים (47.1%) בחרו במהלך המוכר והלא־מיטבי [1]. השחקנים שכן מצאו את המהלך הטוב ביותר היו אלה שניתקו בהדרגה את מבטם מהפינה וסרקו אזורים מרוחקים יותר של הלוח. לעומת זאת, בבעיה 2, בבעיה 3 ובבעיה 4, שבהן המהלך המוכר בפינה הפך לטעות גסה של ממש, המומחים זיהו את הכשל בבדיקת ההמשך ו־0% מהם שיחקו אותו [1].

הממצא הזה מסביר בדיוק למה פט מתרחש כל כך הרבה בסיומים זכויים ובדוחק זמן: שחקנים תוקפים מזהים תבנית מוכרת של ״קירוב המלכה אל המלך הלכוד בפינה״, המבט נשאר נעול על משבצות התקיפה, והם מדלגים על בדיקת משבצות היריב והרגלים החסומים בצד השני של הלוח. באותה נשימה כדאי להקפיד על גבולות המדע: גם המחקרים של בילאליץ׳ ועמיתיו (2008) [6] וגם המחקר של שרידן וריינגולד (2013) [1] מדדו תפיסה חזותית ספציפית לשחמט, הקצאת מבט על משבצות הלוח ובחירת מהלכים בקרב שחקנים — הם לא בדקו מדדי IQ כלליים, ציונים בבית הספר או השפעות רפואיות ונוירולוגיות מחוץ למשחק.
״עוקץ המאה״ ואיך הופכים עמדה אבודה לפט — או סוגרים ניצחון נקי
כשהחוק והפסיכולוגיה נפגשים על הלוח, מתגונן חד־עין יכול להפוך את הקיבעון ההתקפי של יריבו למצנח הצלה מרהיב. הדוגמה המפורסמת ביותר בתולדות הטורנירים התרחשה בסיבוב 9 של אליפות ארה״ב בשחמט בניו יורק ב־29 בדצמבר 1963 (עונת 1963–1964), במשחק בין לארי אוונס (Larry Evans) בלבן לשמואל רשבסקי (Samuel Reshevsky) בשחור — סיום שאוונס העניק לו ב־1964 בכתב העת American Chess Quarterly (כרך 3, גיליון 3, עמוד 171) את הכינוי ״עוקץ המאה״ (The Swindle of the Century) [8].
לפני המהלך ה־47 (2Q5/5Rpk/8/1p2p1qp/1P2Pn2/4rPPP/7K/8) עמד אוונס בפיגור של פרש מול אחד משחקני הצמרת החזקים בעולם. במקום להיכנע, שם אוונס לב שארבעת הרגלים שלו יכולים להינעל לחלוטין ושיחק את המלכודת השקטה 47.h4! כדי להקפיא את הרגלי החופשי האחרון מול h5. רשבסקי נתן שח באמצעות 47...Re2+, הלבן נסוג לפינה עם 48.Kh1, ובלחץ השעון חטף רשבסקי את הרגלי ב־g3 עם 48...Qxg3?? (במקום המהלך המדויק 48...Qg6! שהיה שומר על הניצחון) [8].
ברגע שהמלכה השחורה נחתה ב־g3, המלך הלבן ב־h1 נותר עם 0 משבצות חוקיות (משבצת g1, משבצת g2 ומשבצת h2 נשלטו כולן בידי הצריח ב־e2 והמלכה ב־g3), וכל ארבעת הרגלים הלבנים שנותרו על הלוח (ב־b4, ב־e4, ב־f3 וב־h4) עמדו חסומים פנים אל פנים מול רגלים שחורים ב־b5, ב־e5 וב־h5 ומול הפרש השחור ב־f4 [8]. ללבן נשארו רק שני כלים שבכלל מסוגלים לזוז, המלכה והצריח, ואוונס נפטר משניהם ברצף שחים כפוי: תחילה הקרבת המלכה 49.Qg8+!, ואחרי 49...Kxg8 הגיע מייד המהלך המהמם 50.Rxg7+! שיצר את עמדת הדיאגרמה הבאה [8].

כעת תור השחור (6k1/6R1/8/1p2p2p/1P2Pn1P/5Pq1/4r3/7K), וכל בחירה מובילה לתיקו [8]: אם השחור מכה את הצריח ב־g7 באמצעות המלך (50...Kxg7) או באמצעות המלכה (50...Qxg7), הלבן אינו בשח ונותרו לו 0 מהלכים חוקיים על הלוח — פט מיידי של 0.5-0.5. ואם המלך השחור מסרב להכות ובורח לאורך השורה השמינית (למשל ל־f8 ומשם ל־e8, או ל־h8), הצריח הלבן, שזכה לכינוי ״הצריח הנצחי״ (באנגלית: the eternal rook), ממשיך לרדוף אחריו בשחים בלתי־פוסקים לאורך השורה השביעית (כמו Rf7+ ואז Re7+), משום שהכאתו בכל רגע מפעילה את אותו פט בדיוק. חצי הנקודה שחילץ אוונס סייעה לו לסיים במקום השני הבלעדי באליפות עם 7.5 נקודות מתוך 11 (מאחורי הניצחון המושלם של בובי פישר, Bobby Fischer, בתוצאה 11-0), בעוד שרשבסקי חלק את המקומות הרביעי והחמישי עם 6.5 מתוך 11 [8].
הרגלים מעשיים לשני צידי הלוח
בין שאתם מנסים לממש יתרון חומרי נקי ובין שאתם נאבקים להציל חצי נקודה מעמדה קשה, ארבעה הרגלים פשוטים מונעים את רוב תאונות הפט ומחדדים את הזיהוי הטקטי:
- כלל השח או משבצת הנשימה כשאתם מובילים: מול מלך יריב מבודד או דחוק לקצה הלוח, שאלו שאלה אחת קבועה לפני שמשחררים את הכלי: ״אם המהלך שלי אינו נותן שח, איזו משבצת חוקית השארתי למלך היריב?״ כל עוד כל מהלך מקרב נותן שח, פט אינו אפשרי לעולם; אם המהלך שקט, ודאו שנותרה למלך לפחות משבצת בריחה אחת.
- אל תכתירו מלכה שנייה כשמלכה אחת מספיקה: הכתרת מלכה נוספת בדוחק זמן פורסת על הלוח עשרות אלכסונים וטורים סמויים שסוגרים מרחוק את משבצות המלך היריב. מלך ומלכה אחת מספיקים למט מסודר ונקי.
- נתקו מבט מהפינה ובדקו רגלים חסומים ונעיצות: לפני שמכים את הכלי החופשי האחרון של היריב, הרימו את המבט מאזור המלך וסרקו את שאר הלוח — בדקו אם הרגלים של היריב נעולים ואם כלי שנראה נייד מוחזק בעצם תחת נעיצה, כפי שמוסבר בהרחבה בכתבה על מזלג, נעיצה ושיפוד בשחמט.
- בהגנה על עמדה אבודה — נעלו רגלים וחפשו כלי ״מתאבד״: אם אתם בפיגור כבד בסיום, חסמו את הרגלים שלכם מול רגלי היריב, הכניסו את המלך לפינה שמשבצות היציאה ממנה כבר נשלטות בידי כלים יריבים, וחפשו הקרבת שח כפויה של הכלי הפעיל האחרון שלכם (בסגנון אוונס).
רוצים להפוך את הבדיקה הזאת להרגל טבעי ליד הלוח? בעמוד של Chess Moment [9] מחכים לכם 12 שיעורים אינטראקטיביים צעד אחר צעד בפרק הלימוד (ובהם השיעורים הייעודיים על שח, מט ופט ועל מט במלכה), מאגר של תרגילי שחמט ב־12 נושאים טקטיים [10] לצד הכתבה שלנו על איך להתאמן נכון בתרגילי שחמט, ואפשרות לשחק שחמט אונליין בדפדפן [11] במשחק מהיר מדורג בקצב 10+5, בהזמנת חברים בקצבים של 3+2, של 5+3, של 10+5, של 15+10 או בלי שעון, ובתרגול יחיד בקצב שלכם.
מקורות
- Sheridan, H., & Reingold, E. M. (2013). “The mechanisms and boundary conditions of the Einstellung effect in chess: evidence from eye movements.” PLOS ONE, 8(10), e75796.
- Wikipedia contributors. “Draw (chess).” Wikipedia, The Free Encyclopedia.
- Boardgammon. “Chess Lessons: Interactive Step-by-Step Curriculum.”
- Wikipedia contributors. “Fifty-move rule.” Wikipedia, The Free Encyclopedia.
- Wikipedia contributors. “Stalemate.” Wikipedia, The Free Encyclopedia.
- Bilalić, M., McLeod, P., & Gobet, F. (2008). “Why good thoughts block better ones: the mechanism of the pernicious Einstellung (set) effect.” Cognition, 108(3), 652–661.
- Bilalić, M., McLeod, P., & Gobet, F. (2008). “Inflexibility of experts—reality or myth? Quantifying the Einstellung effect in chess masters.” Cognitive Psychology, 56(1), 73–102.
- Wikipedia contributors. “Swindle (chess).” Wikipedia, The Free Encyclopedia.
- Boardgammon. “Chess Moment: Play Rated Chess Online.”
- Boardgammon. “Chess Puzzles: Tactical Themes and Positions.”
- Boardgammon. “Chess Moment: Play Online Chess in Your Browser.”
מצאתם טעות או ניסוח צורם? כתבו לנו


