שחמטמוח ומדעאסטרטגיההיסטוריהאיך זה עובד

שחמט עיוור: איך רבי־אמנים משחקים בלי לראות את הלוח, מה קורה במוח ואיך מתאמנים בראיית לוח

בשחמט עיוור השחקנים אינם רואים את הלוח ואינם נוגעים בכלים, אלא מכריזים על כל מהלך ברישום שחמט תקני ומחזיקים את העמדה כולה בראש. מחקרים פסיכולוגיים על מאות משחקים מראים שרבי־אמנים אינם נשענים על זיכרון צילומי, אלא על עשרות אלפי תבניות מוכרות ועל קווי כוח בין משבצות. אותה מיומנות בדיוק עוזרת לכל שחקן לחשב שניים או שלושה מהלכים קדימה ליד לוח רגיל בלי להשאיר כלים תלויים.

מאת Boardgammon11 דק׳ קריאה

הכתבה מדווחת על מחקרים. היא אינה ייעוץ רפואי. גילוי נאות: אנחנו מפתחים אפליקציית שש־בש, ולכן יש לנו אינטרס בתשובה.

כיסוי עיניים ממשי כחול כהה מקופל לצד פרש לבן מעץ בהיר, מלך שחור מעץ כהה וספל אספרסו מפורצלן על שולחן אבן שטוף שמש במרפסת, בלי לוח שחמט.
בשחמט עיוור אין לוח מול העיניים ואסור לגעת בכלים: העמדה כולה עוברת בין השחקנים דרך שמות המשבצות בלבד.תמונה: Generated with Google Gemini · האיור נוצר בבינה מלאכותית.

איך משחקים שחמט עיוור, ובמה הוא שונה משחמט לעיוורים?

שני שחקנים יושבים בגבם אל הלוח או בחדר נפרד, אינם רואים את הכלים ואינם רשאים לגעת בהם. במקום להושיט יד אל פרש או אל רץ, כל צד מכריז על המהלך שלו ברישום שחמט תקני, למשל 1. e4 ואחריו 1...c5, ובמופע של משחק סימולטני עיוור מתווך מעביר את ההכרזות בין האמן לבין הלוחות של היריבים[1]. בצרפתית נקרא הענף sans voir, כלומר ״בלי לראות״: השחקנים כלל אינם חייבים לקשור בד על העיניים, אלא משחקים בלי ראיית הלוח ובלי מגע בכלים[2], בעוד כל 64 המשבצות ו־26 האלכסונים בני שתי משבצות או יותר מנוהלים בראש בלבד[3].

כשמקלידים בעברית ״שחמט עיוור״, עולים לצידו כמעט תמיד גם דפים על ״שחמט לעיוורים ולקויי ראייה״, וחשוב להפריד בין השניים מייד. בשחמט לעיוורים משחקים על לוח מישושי ייעודי שמאפשר לשחקנים למשש את הכלים ולקרוא את העמדה בידיים, ואילו בשחמט עיוור אסור גם לראות את הלוח וגם לגעת בכלים[2]. הענף שונה גם ממשחקים של מידע נסתר כמו קריגסשפיל (Kriegspiel), שבהם אינכם רואים היכן עומדים כלי היריב[2]: בשחמט עיוור כל מהלך נאמר בקול רם, המידע גלוי במלואו לשני הצדדים, והאתגר כולו הוא להחזיק ולעדכן את המודל הפנימי מהלך אחר מהלך[1].

המספרים מסבירים למה היכולת הזאת נראית מבחוץ כמו קסם. בעמדת שחמט ממוצעת עומדות לבחירה כ־37 אפשרויות חוקיות בכל תור[1]. כבר בעומק של שניים או שלושה מהלכים מתפצלים עשרות ענפים, ומי ששוכח שרגלי זז מ־c7 ל־c6 עלול להניח מלכה במשבצת שמורה. למעשה, כל מי שפותח עמוד של תרגילי שחמט ומחשב פתרון מתוך דיאגרמה קפואה בלי להזיז כלים על המסך כבר מתרגל שחמט עיוור בקנה מידה קטן: ברגע שאת המהלך הראשון עושים בראש, הדיאגרמה שלפניכם כבר שייכת לעבר[4].

למה גם שחקנים רואים מסיטים את המבט לתקרה בזמן חישוב וריאנטים?

אם תצפו ברבי־אמנים במשחק רגיל על לוח עץ, תראו שדווקא ברגעי ההכרעה הם מסיטים את המבט לתקרה או הצידה. בסקירה קוגניטיבית מ־2010 הסביר החוקר פרנסיס מכנר (Francis Mechner) את המנגנון שמאחורי ההרגל הזה: הפרעה תפיסתית[1]. כשאתם מביטים בלוח הפיזי בזמן חישוב קדימה, הרשתית ממשיכה לקלוט את הכלי עומד במשבצת המוצא שלו, והתמונה העכשווית מתנגשת בעמדה העתידית שאתם בונים בראש[1].

העמדה הבאה, מתוך שיעור 7 בן ארבעת השלבים על התקפות מגולות במערכת שיעורי השחמט שלנו, מראה איך ההפרעה התפיסתית הזאת מסתירה טקטיקה מנצחת[5].

דיאגרמת שחמט שבה רץ לבן ב־b2 מכוון אל מלך שחור ב־g7 לאורך האלכסון הכהה, פרש לבן ב־d4 חוסם את הקו ומלכה שחורה עומדת ב־c6 בהגנת הרגלי מ־b7, עם חיצים מ־d4 ל־c6 ומ־b2 ל־g7.
כשהמבט נעוץ ב־d4, הפרש הלבן ממשיך להיראות כחסימה קבועה על האלכסון; רק כשמפנים את d4 בראש רואים שהמהלך Nxc6 זוכה במלכה וחושף שח מגולה מהרץ ב־b2.תמונה: Boardgammon · לשימוש חופשי, עם קישור לעמוד הזה (CC BY 4.0).

הרץ הלבן ב־b2 מכוון לאורך האלכסון הכהה b2-g7 אל המלך השחור ב־g7, אבל הפרש הלבן ב־d4 חוסם את הקו, בעוד המלכה השחורה עומדת ב־c6 כשהיא מוגנת על ידי הרגלי השחור מ־b7[5]. כל עוד העיניים נעוצות ב־d4, הפרש נראה כמו פקק קבוע על האלכסון ונדמה שהכאה ב־c6 פשוט תפסיד את הפרש לרגלי שב־b7. ברגע שמעדכנים בראש רק את המשבצות שהשתנו, קופץ לעין המהלך 1. Nxc6+!: הפרש מכה את המלכה ב־c6 ובו־זמנית מפנה את d4 כדי לחשוף שח מגולה מהרץ שב־b2 אל g7[5]. השחור חייב לענות קודם לשח (למשל 1...Kg8), ובמהלך השני הלבן מסיג את הפרש בבטחה לאחת משש משבצות: e5 או e7 באגף המלך, d4 במרכז, או b4 ו־a5 ו־a7 באגף המלכה, ונשאר ביתרון מלכה[5].

האם לרבי־אמנים יש זיכרון צילומי, או שהם רואים משהו אחר?

האמונה הרווחת היא שלשחקני שחמט עיוור יש ״זיכרון צילומי״ שמקרין בראש תמונה חדה של 64 משבצות וכלי עץ. המחקר הפסיכולוגי בחן את הטענה הזאת מאז מחקרו של אלפרד בינה (Alfred Binet) ב־1893 וחיבורו של ראובן פיין (Reuben Fine) ב־1965, ועד ספרם המקיף של אליוט הרסט וג׳ון נוט (Eliot Hearst & John Knott) מ־2009 — מחקר שניתח 444 משחקי שחמט עיוור, זכה בפרס פרד קרמר לשנת 2009 ונסקר בידי מכנר ב־2010[1]. התוצאות מפריכות את מיתוס הצילום בשני מישורים.

ראשית, הזיכרון הכללי של אמני שחמט מחוץ למשחק, אפילו אצל אלופי משחק סימולטני עיוור, אינו טוב יותר מהממוצע[1]. שנית, כ־14 אלופי שחמט עיוור שצוטטו אצל הרסט ונוט דיווחו בעקביות שאינם רואים תמונות של כלי עץ מגולפים או משבצות צבועות[1]. הם מתארים ״קווי כוח״ מופשטים, יחסי גומלין ותוכניות פעילות, שנשענים על היכרות גאומטרית שוטפת עם השם, הצבע והאלכסונים החוצים של כל 64 המשבצות[1]. הרישום החזותי המיידי על הרשתית מתפוגג בתוך כ־0.25 שניות (רבע שנייה), וכבר ב־1976 הראה ניל צ׳רנס (Neil Charness) ששחקנים מנוסים מקודדים עמדה לזיכרון לטווח ארוך בתוך שניות ספורות[1].

50,000 עד 100,000 תבניות: איך עובד הזיכרון לעמדות?

במחקרם הקלאסי מ־1973 העריכו ויליאם צ׳ייס והרברט סיימון (William G. Chase & Herbert A. Simon) שרמת אמן בשחמט נשענת על מאגר של 50,000 עד 100,000 תבניות מוכרות, או מקבצים (chunks), בזיכרון לטווח ארוך[6]. במקום לזכור שישה כלים בודדים סביב הצרחה באגף המלך, רב־אמן קולט את המבנה כולו כמילה אחת מוכרת. הראיה החותכת לכך היא ניסוי הלוחות האקראיים: כשמציבים כלים בעמדה כאוטית שאינה יכולה להיווצר במשחק חוקי, היתרון נעלם כמעט כולו, וגם רב־אמן וגם מתחיל זוכרים רק ארבעה עד שבעה פריטים לא קשורים[6].

שלושה מחקרי המשך הראו איך המקבצים האלה פועלים במשחק עיוור:

  • שילוב של זיכרון עבודה וזיכרון לטווח ארוך: ב־1991 הראה החוקר הפיני פרטי סארילואומה (Pertti Saariluoma) בשבעה ניסויים שראיית לוח עיוורת נשענת על שילוב של זיכרון עבודה חזותי־מרחבי ושליפת תבניות מהזיכרון לטווח ארוך[7].
  • מיקוד באזורים פעילים: ב־1998 הדגימו סארילואומה ווירפי קלקוסקי (Virpi Kalakoski) בחמישה ניסויים ששחקנים זוכרים אזורים בעלי משמעות תפקודית בלוח בדיוק רב בהרבה מאזורים שקטים[8].
  • מעקב אחרי מה שהשתנה: ב־2005 הראו גיירמו קמפיטלי ופרנאן גובה (Guillermo Campitelli & Fernand Gobet) בשני ניסויים שכלים זרים על לוח גלוי משבשים חישוב של אמנים רק כשהכלים הזרים משתנים ממהלך למהלך — עדות לכך שהדמיון השחמטאי עוקב אחרי שינויים דינמיים במקום לצייר את כל הלוח מחדש[9].

מה קורה במוח במשחק עיוור, ולמה ברית המועצות אסרה עליו ב־1930?

טורניר מלודי אמבר (Melody Amber) במונטה קרלו, שנערך מ־1992 עד 2011, העניק למדענים מעבדה טבעית נדירה: טובי השחקנים בעולם התחרו בו מדי שנה גם בראפיד גלוי וגם בשחמט עיוור (קראמניק, אנאנד, שירוב ומורוזביץ׳ חלקו ביניהם את התארים מ־1996 עד 2007, וארוניאן זכה שלוש פעמים מאז והוסיף ניצחון באירוע SportAccord ב־2012)[2].

כמה שגיאות עושים רבי־אמנים בלי לראות את הלוח?

ב־2003 בדקו כריסטופר צ׳אבריס ואליוט הרסט (Christopher F. Chabris & Eliot S. Hearst) מאות משחקים קלאסיים, משחקי ראפיד ומשחקי ראפיד עיוורים של אותם 23 רבי־אמנים במונקו מ־1993 עד 1998, לפי סף שגיאה של 1.5 רגלים[10]. המעבר מקצב קלאסי לראפיד הקפיץ את שיעור השגיאות (תופעה המוכרת היטב מהמדריך על בליץ וראפיד בשחמט), אך בין ראפיד גלוי לראפיד עיוור לא נמצא אז הבדל מובהק[10]. ב־2010 חזרו ולייקו ירמיץ׳, דראגן ווקמירוביץ׳ וזוראן רדוייצ׳יץ׳ (Veljko Jeremić, Dragan Vukmirović, & Zoran Radojičić) לבדוק את הנתונים: הם אימתו את הממצא לשנים 1993 עד 1998, אך בנתוני מונקו משנת 2002 עד 2007 מצאו ירידה מדידה באיכות המשחק העיוור לעומת הראפיד הגלוי[11].

גלי אלפא, עייפות מנטלית וגבולות ההשפעה הקוגניטיבית

ב־2022 מדדו חואן פדרו פואנטס־גרסיה (Juan Pedro Fuentes-García) ועמיתיו פעילות מוחית ב־EEG ושונות קצב לב אצל רב־אמן בן 33 בעל דירוג 2562, עם ותק של יותר מ־26 שנים ואימון יומי של שלוש עד ארבע שעות[12]. הוא נבדק במשחק גלוי בקצב 15+10, במשחק עיוור בקצב 15+10, בארבעה משחקי בזק של דקה (אפס ניצחונות, תיקו אחד ושלושה הפסדים) ובשש בעיות שחמט בשלוש רמות קושי (שתיים קלות, שתיים בינוניות ושתיים קשות; חמש משש נפתרו)[12]. רב־האמן ניצח בשני משחקי ה־15+10, אף שאיכות מהלכיו הממוצעת ירדה במשחק העיוור; במקביל עלתה עוצמת גלי התטא והאלפא במטלות התובעניות ביותר, וגלי האלפא הגיעו לשיאם בשחמט העיוור — סימן מובהק לקשב פנימי מרוכז ולסינון גירויים חיצוניים[12].

העומס הזה שופך אור גם על ההיסטוריה: ב־1930 אסרה ברית המועצות רשמית על מופעי משחק סימולטני עיוור מחשש לפגיעה בבריאות השחקנים, וגם אלוף העולם מיכאיל בוטביניק הסתייג מהם בשל התשישות שהם גורמים[2]. המחקר המודרני מראה שמרתונים בני 13 עד 23 שעות אכן גורמים עייפות מנטלית חריפה וזמנית, לא נזק מוחי. באותה מידה של דיוק קבעו ג׳ובאני סאלה ופרנאן גובה (Giovanni Sala & Fernand Gobet) בסקירתם מ־2017 שאין כאן ״העברה רחוקה״: אימון בשחמט ובזיכרון עבודה מפתח מיומנויות בתוך המשחק עצמו, אך לא נמצאה לו השפעה על מנת המשכל הכללית או על הציונים בבית הספר, כפי שפירטנו בכתבה שבדקה מה המחקר מצא על שחמט ואינטליגנציה[13]. הוא הדין בבריאות המוח: תרגול ראיית לוח משפר את חישוב הווריאנטים בשחמט, והוא אינו טיפול רפואי למצבים נוירולוגיים.

מפרשים בערבה ועד 48 לוחות בלאס וגאס: שיאי העולם במשחק סימולטני עיוור

שחמט בלי ראיית הלוח מתועד כבר אצל המלומד סעיד אבן ג׳ובייר (Sa’id bin Jubair), שחי במזרח התיכון בין 665 ל־714 לספירה, אצל פרשים במרכז אסיה שרכבו זה לצד זה והכריזו מהלכים בעל פה לפי תיעודו של ההיסטוריון ה׳ ג׳ ר׳ מארי (H. J. R. Murray) מ־1913, ובאירופה לראשונה בפירנצה בשנת 1266 במשחקו של בוצקה (Buzecca)[2].

בעת החדשה נפתחה הספירה בלונדון ב־9 במאי 1783. המלחין ואמן השחמט הצרפתי פרנסואה־אנדרה דניקן פילידור (François-André Danican Philidor), שחי מ־1726 עד 1795 וחיבר את ספר השחמט הנודע מ־1749, לימד את עצמו לדמיין את הלוח במיטה בלילות של נדודי שינה; במועדון של פרסלו (Parsloe’s Chess Club) ברחוב סנט ג׳יימס שיחק שלושה משחקים עיוורים במקביל, תוך מתן הכלים הלבנים לשלושת יריביו ויתרון רגלי בלוח השלישי, והעדים הנדהמים חתמו על תצהירים רשמיים לדורות הבאים (גם בגיל 67, בשנת 1793, ניצח בשני משחקים עיוורים במקביל בלונדון)[14]. במאה ה־19 בלטו לואיס פאולסן, ג׳וזף הנרי בלקברן (עד 16 לוחות), וילהלם שטייניץ (שישה לוחות בדנדי ב־1867: שלושה ניצחונות ושלוש תוצאות תיקו), השחקנית אלן גילברט (Ellen Gilbert) בשנות השבעים של המאה ה־19, ומעל כולם פול מורפי (Paul Morphy), שחי מ־1837 עד 1884 ובסוף ספטמבר 1858 פגש בקפה דה לה רז׳אנס בפריז שמונה יריבים חזקים במקביל וסיים בשישה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו ואפס הפסדים: 7 נקודות מתוך 8[2].

איור תקופתי בצבעי גואש ודיו של כורסת קטיפה אדומה הפונה אל חלונות גבוהים בבית קפה פריזאי מואר בגז, עם שעון כיס מפליז שמכסהו פתוח וקנקן מים על שולחן שיש קטן לצד הכורסה ושחקנים סביב שולחנות מרוחקים.
קפה דה לה רז׳אנס בפריז, ספטמבר 1858: פול מורפי ישב מול שמונה יריבים במקביל בלי לראות אף לוח, וסיים בשישה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו.תמונה: Generated with Google Gemini · האיור נוצר בבינה מלאכותית.

המרוץ של המאה העשרים והסיפור של מיגל ניידורף

ב־1900 העלה הארי נלסון פילסברי (Harry Nelson Pillsbury) את השיא ל־20 לוחות שחמט בפילדלפיה, ובאירוע אחר שיחק במקביל ובלי לראות 15 משחקי שחמט ו־15 משחקי דמקה (באנגלית checkers), בעוד השיא הייעודי בדמקה עיוורת עמד על 28 משחקים[2]. בשנות העשרים והשלושים הואץ המרוץ משנה לשנה. אלכסנדר אליוכין (Alexander Alekhine) שיחק מול 26 לוחות במלון אלמאק בניו יורק ב־1924 (16 ניצחונות, חמישה הפסדים וחמש תוצאות תיקו) ומול 28 לוחות בפריז בפברואר 1925 נגד צוותי התייעצות של ארבעה שחקנים בכל לוח (22 ניצחונות, שלושה הפסדים ושלוש תוצאות תיקו)[2]. בהמשך 1925 עקף אותו ריכרד רטי (Richard Réti) בסאו פאולו עם 29 לוחות (20 ניצחונות, שני הפסדים ושבע תוצאות תיקו), ובסיום האירוע שכח את תיק המסמכים שלו באולם והתלוצץ על זיכרונו החלש[2]. אליוכין השיב לעצמו את הבכורה עם 32 לוחות בשיקגו ב־16 ביולי 1934 (19 ניצחונות, ארבעה הפסדים ותשע תוצאות תיקו, בשיפוט אדוארד לסקר), וז׳ורז׳ קולטנובסקי (George Koltanowski) העלה את הרף ל־34 לוחות באדינבורו ב־20 בספטמבר 1937 במשך 13 שעות עם 24 ניצחונות; ב־1960 בסן פרנסיסקו הוסיף קולטנובסקי הישג קצב נפרד של 56 משחקים עיוורים רצופים ב־10 שניות למהלך במשך תשע שעות (50 ניצחונות ושישה הפסדים), לצד מסעות פרש עיוורים עד 192 משבצות[2].

תרשים עמודות אופקי המשווה את שיאי העולם המאומתים במשחק סימולטני עיוור משלושה לוחות של פילידור ב־1783 ועד 48 לוחות של גארייב ב־2016.
הקפיצה משלושה לוחות בלונדון של 1783 ל־48 לוחות בלאס וגאס של 2016 נשענה על מאגרי תבניות מוכרות, קווי כוח ותוכניות פעילות — לא על צילום חזותי של אלפי כלים.תמונה: Boardgammon · לשימוש חופשי, עם קישור לעמוד הזה (CC BY 4.0).

השיא הבא נולד מתוך אסון מלחמת העולם השנייה. בספטמבר 1939 שהה אמן השחמט יליד פולין מיגל ניידורף (Miguel Najdorf) באולימפיאדת השחמט בבואנוס איירס כשפולין נכבשה, ונותר בארגנטינה מנותק ממשפחתו שבפולין הכבושה[2]. בתקווה שדיווחי העיתונות על שיא עולמי יגיעו אל בני משפחתו מעבר לים, התמודד ניידורף ב־1943 ברוסאריו מול 40 יריבים במקביל במשחק עיוור (36 ניצחונות, תיקו אחד ושלושה הפסדים), וב־1947 בסאו פאולו קבע שיא עולם רשמי של 45 לוחות עם 39 ניצחונות, ארבע תוצאות תיקו ושני הפסדים (קולטנובסקי התפאר שבתנאי צוותים יוכל לנהל 100 לוחות, אך ההיסטוריונים מאשרים את שיא 45 הלוחות של ניידורף)[2].

ב־1960 בבודפשט טען יאנוש פלש (János Flesch) לשיא של 52 לוחות בכחמש שעות (31 ניצחונות, שלוש תוצאות תיקו ו־18 הפסדים), אך ההישג הוטל בספק משום שהותר לו לחזור בקול על רישומי המהלכים[2]. שיאו של ניידורף החזיק יותר משישה עשורים, עד שהגרמני מארק לאנג (Marc Lang) קבע בנובמבר 2010 בזונדהיים שיא אירופי של 35 לוחות ב־23 שעות (19 ניצחונות, 13 תוצאות תיקו ושלושה הפסדים) ובנובמבר 2011 באותה עיר שבר את שיא העולם עם 46 לוחות (25 ניצחונות, 19 תוצאות תיקו ושני הפסדים)[2]. ב־3 וב־4 בדצמבר 2016 בלאס וגאס העמיד טימור גארייב (Timur Gareyev) את השיא הנוכחי על 48 לוחות תוך דיווש על אופני כושר בכיסוי עיניים, עם 35 ניצחונות, שבע תוצאות תיקו ושישה הפסדים — 38.5 מתוך 48, שהם 80.2% מהנקודות[2].

איך מחשבים הקרבה למט בלי לראות את הלוח? הלוח הראשון של מורפי בפריז

כדי לראות איך נראים ״קווי כוח״ בפעולה, נחזור ללוח מס׳ 1 במופע של פול מורפי בקפה דה לה רז׳אנס בסוף ספטמבר 1858 נגד אנרי בושה (Henri Baucher), כפי שתועד בספרו של יוהאן לוונטל (Johann Löwenthal) משנת 1860 (במהדורת 1898, ספר 2, עמ׳ 184 עד 187)[15]. מורפי ניהל באותה שעה עוד שבעה לוחות במקביל. אחרי 24. Qxd7 Bd6 נוצרה העמדה שלפניכם, שבה המלכה הלבנה ב־d7 נראית לכודה בין המלכה השחורה ב־c8 לבין הרץ השחור ב־d6[15].

דיאגרמת שחמט מהמשחק של פול מורפי נגד אנרי בושה בפריז ב־1858 לפני המהלך ה־25 של הלבן, עם מלכה לבנה ב־d7, פרש לבן ב־e6, צריח לבן ב־h3 עם חץ להקרבה ב־h6 וצריח ב־d1 עם חץ ל־d3.
לוח מס׳ 1 בפריז, 1858: בלי לראות את הלוח זיהה מורפי שהמלכה שלו ב־d7 מרתקת את רגלי g7 לאורך השורה השביעית, הקריב צריח במהלך Rxh6 והמשיך במהלך השקט Rd3 למט כפוי.תמונה: Boardgammon · לשימוש חופשי, עם קישור לעמוד הזה (CC BY 4.0).

בלי לראות אף כלי, מורפי חיבר בראש שלושה קווי כוח סביב המלך השחור ב־h7: המלכה הלבנה ב־d7 יוצרת ריתוק לאורך השורה השביעית על הרגלי השחור ב־g7 (מוטיב שמופיע באתר גם בשם נעיצה, כפי שמוסבר במדריך על מזלג, ריתוק ושיפוד בשחמט); הפרש הלבן ב־e6 שולט במשבצות g5 ו־g7, והרגלי ב־f5 סוגר את g6[15].

מכאן הכריז מורפי על 25. Rxh6+!![15]. הכאה 25...gxh6 אינה חוקית בגלל הריתוק על השורה השביעית, ולבושה נותר רק 25...Kxh6[15]. אז הגיע המהלך השקט 26. Rd3!, שמשאיר את המלכה הלבנה ב־d7 תלויה לגמרי: אם השחור יכה 26...Qxd7 (או ייסוג 26...Kh7), הלבן יענה מייד עם 27. Rh3# למט במהלך אחד[15]. בושה ניסה להימלט עם 26...Kh5, מורפי המשיך עם 27. Qf7+!, והשחור נכנע מול מט כפוי בשני מהלכים בכל וריאנט (27...Kh4 28. Rh3+ Kg4 29. Qh5#; או 27...Kg4 28. Qg6+ Kh4 29. Rh3#; או 27...g6, שנענה במהלך 28. Qh7+ Kg4 ואחריו 29. Qh3# או 29. h3#)[15].

איך מתאמנים בראיית לוח כדי לחשב שלושה מהלכים קדימה בלי לטעות?

לא צריך לנהל עשרות לוחות כדי להרוויח מהשיטה של אמני השחמט העיוור; המטרה המעשית היא לחשב שניים או שלושה מהלכים קדימה ליד הלוח בלי להשאיר כלים לא מוגנים בשחמט. ארבעה תרגילים קצרים בונים את היכולת הזאת בהדרגה.

1. חלקו את 64 המשבצות לארבעה רבעים של 4×4

במקום לנסות להחזיק בבת אחת רשת של 8×8, פצלו את 64 המשבצות (שמונה טורים מ־a עד h על שמונה שורות מ־1 עד 8, שבהם 32 משבצות בהירות ו־32 משבצות כהות) לארבעה רבעים סימטריים בגודל 4×4 של 16 משבצות בכל רבע: אגף המלכה של הלבן (a1-d4), אגף המלך של הלבן (e1-h4), אגף המלכה של השחור (a5-d8) ואגף המלך של השחור (e5-h8)[3]. חמש דקות ביום של שיוך משבצות לרבע שלהן מקבעות בראש מפה מרחבית יציבה.

2. שלטו בחוקי הזוגיות של צבעי המשבצות

שלושה כללים גאומטריים חוסכים שינון של 64 צבעים נפרדים[3]:

  • משבצות הפינה a1 ו־h8 הן כהות, ואילו h1 ו־a8 הן בהירות.
  • כל רץ נשאר על צבע משבצות אחד לאורך כל המשחק.
  • כל קפיצת פרש מחליפה תמיד את צבע המשבצת, מבהירה לכהה או מכהה לבהירה, ולכן מזלג פרש אפשרי רק מול מטרות שעומדות על משבצות מאותו צבע[3].

3. עקבו רק אחרי מה שהשתנה בעמדה

יישמו את עקרון העדכון הנקודתי של קמפיטלי וגובה (2005) ושל מכנר (2010): אל תנסו לצייר מחדש את הכלים שעומדים בלי תנועה בצד הרחוק של הלוח[9]. בכל חצי־מהלך שאתם מחשבים בראש, בדקו רק איזו משבצת התפנתה (ואילו אלכסונים או טורים נפתחו דרכה), איזו משבצת נתפסה, ואם נוצר שח או איום ישיר שמחייב מענה[1].

4. פתרו דיאגרמות סטטיות עד הסוף לפני שתזיזו כלי

האימון הישיר ביותר לראיית לוח הוא פתרון מלא בראש מתוך דיאגרמה קפואה, כפי שאנחנו מסבירים במדריך איך להתאמן בתרגילי שחמט. בעמוד תרגילי הטקטיקה בשחמט מחכים 12 נושאים טקטיים עם 12 דיאגרמות סטטיות ושורות פתרון מוסתרות בכל נושא — 144 עמדות לדוגמה הכוללות התקפה מגולה, מט במהלך אחד, מט בשני מהלכים, מזלג, נעיצה ושיפוד[4]. חשבו את כל ההסתעפות עד סופה לפני שתפתחו את הפתרון. משם תוכלו להמשיך אל 12 שיעורי השחמט הבנויים שלב אחר שלב[5], להכיר את Chess Moment[16], או לשחק שחמט אונליין בקצב 10+5 במשחק מהיר, בהזמנת חבר בקצבי 3+2, 5+3, 10+5, 15+10 או בלי שעון, ובתרגול יחיד שבו נוגעים בכלי רק אחרי שהלוח של שני המהלכים הבאים כבר ברור בראש[17].

מקורות

  1. Mechner, F. (2010). “Chess as a behavioral model for cognitive skill research: Review of Blindfold Chess by Eliot Hearst and John Knott.” Journal of the Experimental Analysis of Behavior, 94(3), 373–386.
  2. Wikipedia contributors. “Blindfold chess.” Wikipedia, The Free Encyclopedia.
  3. Boardgammon. “Standard 8×8 chessboard quadrant, diagonal, and square-color parity arithmetic.”
  4. Boardgammon. “Chess Puzzles: 12 Tactical Themes and Sample Positions.”
  5. Boardgammon. “Chess Lessons: Step-by-Step Curriculum.”
  6. Chase, W. G., & Simon, H. A. (1973). “Perception in chess.” Cognitive Psychology, 4(1), 55–81.
  7. Saariluoma, P. (1991). “Aspects of skilled imagery in blindfold chess.” Acta Psychologica, 77(1), 65–89.
  8. Saariluoma, P., & Kalakoski, V. (1998). “Apperception and imagery in blindfold chess.” Memory, 6(1), 67–90.
  9. Campitelli, G., & Gobet, F. (2005). “The mind’s eye in blindfold chess.” European Journal of Cognitive Psychology, 17(1), 23–45.
  10. Chabris, C. F., & Hearst, E. S. (2003). “Visualization, pattern recognition, and forward search: effects of playing speed and sight of the position on grandmaster chess errors.” Cognitive Science, 27(4), 637–648.
  11. Jeremić, V., Vukmirović, D., & Radojičić, Z. (2010). “Does playing blindfold chess reduce the quality of game: comments on Chabris and Hearst (2003).” Cognitive Science, 34(1), 1–9.
  12. Fuentes-García, J. P., Leon-Llamas, J. L., Gusi, N., & Villafaina, S. (2022). “Are there neurophysiological differences behind the play of different chess modalities?: An international grandmaster case study.” Physiology & Behavior, 255, 113918.
  13. Sala, G., & Gobet, F. (2017). “Does far transfer exist? Negative evidence from chess, music, and working memory training.” Current Directions in Psychological Science, 26(6), 515–520.
  14. Wikipedia contributors. “François-André Danican Philidor.” Wikipedia, The Free Encyclopedia.
  15. Löwenthal, J. (1898 [1860]). Morphy’s Games of Chess: Being the Best Games Played by the Distinguished Champion in Europe and America, Book II, “Blindfold Games Played in Paris, Table No. 1 (Mr. Morphy and M. Baucher),” pp. 184–187. London: George Bell and Sons.
  16. Boardgammon. “Chess Moment: Play Rated Chess Online.”
  17. Boardgammon. “Chess Moment: Play Online Chess in Your Browser.”

מצאתם טעות או ניסוח צורם? כתבו לנו