מי שלומדים לשחק שש־בש מתמקדים בדרך כלל במטרה אחת ברורה: להוליך את כל האבנים מסביב ללוח ולהוציא אותן החוצה לפני היריב. היציאה אל מעבר לקו הסיום מעניקה תחושת הישג, אבל המשחק לא מעניק את אותו התגמול לכל ניצחון. שש־בש מודד לא רק אם ניצחתם, אלא באיזה פער הכרעתם את היריב.
במשחקים תחרותיים ובמפגשים רשמיים, ההבדל בין ניצחון דחוק לניצחון מוחץ קובע את כל מהלך ההתמודדות. שחקנים מנוסים אינם משחקים כל סיבוב בשביל נקודה בודדת בלבד. לפי חוקי שש־בש הרשמיים, כל הכרעה מתחלקת לשלוש מדרגות תוצאה: ניצחון פשוט, מארס ומארס טורקי (שנקרא בספרות העולמית backgammon)[1].
ברגע שאתם מזהים שמשחק נוטה לכיוון של מארס, שיקול הדעת מאחורי כל הטלת קוביות משתנה לחלוטין. המוביל עשוי לעכב במכוון את הוצאת אבניו כדי ללכוד אבן יריבה בודדת. המגן, לעומת זאת, חייב לוותר על תוכניות לחסימה ממושכת ולרוץ בכל הכוח לעבר הבית שלו.
מה ההבדל בין ניצחון פשוט, מארס ומארס טורקי?
כל משחק נפתח עם 15 אבנים לכל שחקן[1]. המשחק מגיע לסיומו באותה שבריר שנייה שבה המנצח מוציא את האבן החמש־עשרה שלו מהלוח[1]. ברגע זה בוחנים את מצב האבנים של המפסיד כדי לקבוע את תוצאת המשחק:
- ניצחון פשוט (1 נקודה): אם היריב שהפסיד הספיק להוציא לפחות 1 אבן החוצה, המשחק נרשם כניצחון רגיל[1]. המנצח זוכה ב־1 נקודה, או בשווי המופיע על קוביית ההכפלה[1].
- מארס (2 נקודות): אם המנצח פינה את כל 15 האבנים בעוד היריב לא הוציא אף אבן (0 אבנים בחוץ), מוכרז מארס[1]. תוצאה זו מעניקה 2 נקודות ומכפילה את הניקוד הבסיסי של המשחק[1].
- מארס טורקי או בקגמון (3 נקודות): זוהי התבוסה הכבדה ביותר במשחק[1]. היא מתרחשת כאשר המפסיד לא הוציא אף אבן (0 אבנים) ובנוסף לכך נותרה לו לפחות 1 אבן על הבר או בתוך הבית של המנצח במשולשים 1 עד 6[1]. מארס טורקי מעניק 3 נקודות[1].
שחקנים רבים נוטים להתבלבל לגבי ההגדרה המדויקת של מארס טורקי. יש הסבורים בטעות שכל אבן שנשארת בחלק החיצוני של הלוח גורמת למארס טורקי. זוהי טעות. אם האבנים של המפסיד נמצאות במשולש 8 או 12, אך כל האבנים שלו יצאו לחלוטין מתוך בית היריב (משולשים 1 עד 6) ואין לו אבן על הבר, התבוסה נספרת כמארס רגיל של 2 נקודות בלבד[1]. כדי לחייב בעונש משולש של 3 נקודות, חובה שלפחות 1 אבן תישאר על הבר או במשולשים 1 עד 6[1].
בתרשים שלמעלה מומחשת סכנת מארס מובהקת. הלבן סגר את כל המשולשים מ־1 עד 6 בביתו עם 2 אבנים בכל משולש, וכלא 2 אבנים שחורות על הבר. הלבן כבר הוציא 3 אבנים החוצה, בעוד השחור לא הוציא אף אבן (0 אבנים)[1]. מכיוון שהשחור אינו יכול להיכנס ללוח עד שייפתח משולש, ללבן יש סיכוי כמעט ודאי לרשום מארס.
איך קוביית ההכפלה מכפילה את תוצאות המארס
הנקודות שצוינו לעיל מייצגות את ערך הבסיס של המשחק. כאשר משחקים עם קוביית ההכפלה (הקיוב), התוצאה הסופית מוכפלת ישירות בערך הקובייה[1].
הכפלה זו יוצרת תנודות חדות ומהירות:
- כאשר הקובייה עומדת על 2, ניצחון פשוט מעניק 2 נקודות, מארס מזכה ב־4 נקודות, ומארס טורקי מעניק 6 נקודות[1].
- אם התבצעה הכפלה נוספת והקובייה הגיעה ל־4, ניצחון פשוט שווה 4 נקודות, מארס מזכה ב־8 נקודות, ומארס טורקי מזנק ל־12 נקודות[1].
בשל שיטת הריבוי הזו, משחק אחד שלא מנוהל כראוי יכול להכריע סדרה שלמה. אם אתם רוצים להעמיק בחישובים של קוביית ההכפלה, המדריך שלנו לגבי מתי כדאי להכפיל בשש־בש מפרט את הכללים המתמטיים המדויקים.
באיזו תדירות מתרחש מארס במשחקים מעשיים?
מי שמתחילים לשחק תוהים לעיתים קרובות האם מארס הוא מקרה נדיר או אירוע שכיח. נתונים סטטיסטיים שנאספו מאלפי משחקי אליפות וסימולציות מציגים תמונה יציבה מאוד[2]:
- כ־68 אחוזים מהמשחקים שמגיעים לסיומם נגמרים בניצחון פשוט[2].
- כ־30 אחוזים מהמשחקים מוכרעים במארס[2].
- רק כ־2 אחוזים מסתיימים במארס טורקי[2].
מכיוון שכמעט כל משחק שלישי מוכרע במארס, כל אסטרטגיה בשש־בש בנויה במידה רבה סביב ניצול הזדמנויות למארס[2]. הסיבה לכך שמארס טורקי מופיע רק ב־2 אחוזים מהמקרים היא ששחקנים בעלי ניסיון מבריחים את אבניהם האחוריות בזמן או מרימים ידיים מול הצעת הכפלה לפני שהתבוסה המשולשת מתממשת[2].
משחקים בודדים מול משחקי טורניר: כללי ג׳קובי וקרופורד
האופן שבו מחושב המארס תלוי בשאלה האם מדובר במשחק בודד על נקודות או בהתמודדות רשמית של טורניר.
כלל ג׳קובי במשחקים בודדים
במשחקים מסורתיים על נקודות (כמו במשחקי שואט מרובי משתתפים), התפתחה בעבר בעיה: שחקן עם יתרון עצום סירב להכפיל את הקובייה, ומשך את הזמן במשך עשרות הטלות רק כדי לסחוט מארס בלי לאפשר ליריב לפרוש בהפסד בודד.
כדי לפתור זאת, ניסח אוסוולד ג׳קובי את הכלל שנקרא על שמו[3]. לפי כלל ג׳קובי, מארס ומארס טורקי נספרים כ־1 נקודה בלבד (כמו ניצחון פשוט), אלא אם כן הוצעה והתקבלה הכפלה בקובייה במהלך המשחק[3].
אם הקובייה נשארה במרכז מבלי שנגעו בה, המנצח מקבל רק 1 נקודה, גם אם היריב השאיר 0 אבנים בחוץ[3]. כלל זה מאלץ את המוביל להציע הכפלה בזמן אם הוא מעוניין בפרס של 2 נקודות על מארס.
בטורנירים רשמיים, לעומת זאת, כלל ג׳קובי אסור לחלוטין[3]. במשחקי תחרות לפי נקודות יעד, מארס מעניק תמיד 2 נקודות, ללא קשר לשאלה האם הקובייה הוכפלה[3].
כלל קרופורד במשחקי התמודדות
בטורנירים הנערכים עד מספר נקודות מסוים (למשל בהתמודדות עד 5 נקודות), כאשר אחד השחקנים מגיע ל־4 נקודות, חסרה לו רק 1 נקודה לניצחון כולל[3].
על פי הכלל שקבע ג׳ון קרופורד, במשחק הבא ברצף (הנקרא משחק קרופורד), קוביית ההכפלה מוקפאת לחלוטין: לאף שחקן אסור להכפיל[3].
למרות שהקובייה אינה פועלת, המארס תקף במלואו: ניצחון במארס במשחק קרופורד מעניק 2 נקודות[3]. עבור מי שמפגר בתוצאה, מארס במשחק קרופורד הוא הדרך המהירה ביותר להשוות את התוצאה ללא תלות בקובייה.
מתי כדאי לרדוף אחרי מארס?
אחד המושגים החשובים במשחק המקצועי הוא המצב של ״טוב מדי להכפלה״ (too good to double)[4]. מושג זה מגדיר עמדות עליונות שבהן הצעה להכפיל תהווה טעות מוחלטת.
אם כלאתם 2 אבני יריב על הבר מאחורי בית סגור, והצעתם להכפיל, היריב יזהה את חוסר האונים שלו וייכנע מיד, מה שיעניק לכם רק 1 נקודה בלבד[4].
אם הסיכוי שלכם להשיג מארס עולה על 60 אחוזים, הצעת הכפלה גורמת לאובדן נקודות[4]:
- אם תכפילו, תקבלו בוודאות 1 נקודה[4].
- אם תמשיכו לשחק בלי קובייה, יש לכם סיכוי של מעל 60 אחוז לקחת 2 נקודות מלאות[4].
כאשר אתם שואפים למארס, אופן המשחק משתנה:
- אל תמהרו להוציא אבנים: במקום לשלוף אבנים החוצה, השתמשו באבנים פנויות כדי לשלוט במשולשי החוץ ולמנוע בריחה[4].
- הכו אבנים חשופות: הכו כל אבן יריבה בודדת כדי לשלוח אבן שלישית או רביעית לבר.
- שמרו על יציבות הבית: אל תפתחו משולשים ללא צורך. העקרונות במאמרנו על משחקי חסימה וחומה בשש־בש מסבירים איך מקדמים חומה בצורה בטוחה.
רק כאשר היריב מצליח להבריח את אבניו והאיום במארס פוחת, אתם מציעים את הקובייה כדי לסיים את המשחק.
איך להינצל ממארס כאשר אתם בפיגור?
כאשר המזל פונה נגדכם והפיגור נראה בלתי הפיך, המטרה שלכם חייבת להשתנות מיד. אתם כבר לא משחקים כדי לנצח; אתם נלחמים כדי להינצל ממארס[4].
הצלת מארס שומרת על 1 נקודה שלמה בטבלת המשחק[4]. במועדוני שש־בש מסורתיים, שחקנים רבים נוטים להישאר בעוגנים עמוקים בבית היריב מתוך תקווה לפגוע באבן בודדת ברגע האחרון. אולם כאשר היריב כבר פינה 12 אבנים ונותרו לו רק 3 אבנים קרובות, החזקת עוגן היא טעות חמורה. בשלב זה יש לפרק מיד כל עוגן ולהריץ את כל 15 האבנים קדימה אל עבר הבית (משולשים 19 עד 24). חילוץ אבן אחת בלבד (1 אבן) מבטל לחלוטין את המארס ומקזז את ההפסד מ־2 נקודות ל־1 נקודה בלבד.
במשחקי טורניר רשמיים עד 5 נקודות, משמעות הדבר היא הצלת ההתמודדות כולה. אם אתם בפיגור 2-4, ספיגת מארס תעניק ליריב 2 נקודות ותביא לסיום המשחק. לעומת זאת, הפסד של נקודה אחת בלבד משאיר אתכם בחיים בתוצאה 3-4, כשהיריב אינו יכול להשתמש בקובייה במשחק קרופורד הבא. כל מאמץ טקטי, כולל השארת אבנים חשופות, מוצדק לחלוטין כדי לחלץ אבן ראשונה אל מחוץ ללוח. בהתמודדות צמודה, הפסד של 1 נקודה במקום 2 נקודות שקול מבחינה מעשית לניצחון פשוט.
התרשים שלמעלה מציג מרוץ הצלה מותח: הלבן כבר הוציא 12 אבנים ונותרו לו רק 3 אבנים קרובות. לשחור יש 0 אבנים בחוץ, אך הוא הצליח להכניס את כל 15 אבניו אל תוך הבית במשולשים 19 עד 22. תור השחור לגלגל קוביות. אם יצליח להוציא ולו אבן אחת בלבד לפני שהלבן יפנה את 3 אבניו האחרונות, המארס יימנע[4]. הלבן יקבל 1 נקודה בלבד במקום 2 נקודות[4].
כדי להגדיל את הסיכויים להצלה בתנאים קשים אלה, פעלו לפי הכללים הבאים:
- פרקו עוגנים עמוקים בהקדם: החזקת נקודה במשולש 1 או 2 של היריב מועילה רק אם יש לכם התקפת נגד. אם היריב כבר מפנה אבנים, פרקו את העוגן ורוצו קדימה בלי להסס[4].
- הסתכנו בהשארת אבנים חשופות: אם שמירה על בטיחות תגרום לכם להגיע באיחור של שני תורות, הבטיחות תוביל למארس בטוח. השאירו אבנים חשופות אם הדבר מאפשר לאבנים האחרות לחצות את קו הבית מהר יותר.
- פזרו את האבנים בצורה מאוזנת בבית: דאגו שהאבנים יתפרסו על פני מספר משולשים בבית, כך שכל תוצאה בקוביות תאפשר לכם להוציא אבן אחת בהטלה הראשונה. הכללים במדריך שלנו על בהוצאת אבנים בלי להפסיד מראים איך לפזר אבנים בלי לבזבז צעדים.
השפעת התוצאה בהתמודדות על שווי המארס
בטורניר, ערכו היחסי של מארס מתהפך בהתאם ללוח התוצאות:
- Double Match Point (DMP): כאשר שני השחקנים צריכים רק 1 נקודה כדי לנצח בהתמודדות (כמו במצב של 4-4 במשחק עד 5 נקודות), שווי המארס צונח בדיוק ל־0[4]. ניצחון ב־1 נקודה או ב־2 נקודות מביא בדיוק את אותו הדבר[4]. במצב DMP איש אינו מסתכן בשביל מארס.
- Gammon-go: כאשר אתם מפגרים ב־2 נקודות והיריב נמצא במרחק נקודה מניצחון (למשל פיגור 2-4 במשחק עד 5 נקודות), אתם במצב ״Gammon-go״. מארס יעניק לכם 2 נקודות וישווה את המשחק. הפסד רגיל יסיים את ההתמודדות בכל מקרה. במצב זה יש לתקוף ללא רחמים למארס.
- Gammon-save: לעומת זאת, מי שמוביל 4-2 בהתמודדות עד 5 נקודות נמצא במצב ״Gammon-save״. הפסד של נקודה אחת ישאיר יתרון של 4-3, אך ספיגת מארס תוביל לשוויון 4-4. כאן יש לנקוט זהירות מרבית.
התאמת המהלכים למצב הנקודות בלוח נבחנת בהרחבה בהסבר על רמות משחק בשש־בש.
שאלות נפוצות
כמה נקודות מקבלים על מארס בשש־בש?
מארס מעניק 2 נקודות לפי החוקים הרשמיים[1]. אם קוביית ההכפלה מופעלת, המארס מכפיל את ערכה: לדוגמה, עם קובייה על 2 מארס שווה 4 נקודות, ועם קובייה על 4 הוא שווה 8 נקודות[1].
מה ההבדל המדויק בין מארס למארס טורקי?
מארס מושג כאשר המנצח מוציא את כל 15 אבניו בעוד המפסיד לא הוציא אף אבן (0 אבנים בחוץ)[1]. מארס טורקי דורש את אותם תנאים ובנוסף שלמפסיד תישאר לפחות 1 אבן על הבר או בבית המנצח (משולשים 1–6)[1]. מארס שווה 2 נקודות ומארס טורקי שווה 3 נקודות[1].
האם מארס נחשב אם איש לא הכפיל במשחק בודד?
לפי כלל ג׳קובי הנהוג במשחקי נקודות חופשיים, מארס נחשב כ־1 נקודה בלבד אם קוביית ההכפלה לא הוצעה והתקבלה[3]. אולם בטורנירים רשמיים הכלל אינו קיים ומארס מזכה תמיד ב־2 נקודות מלאות[3].
מה פירוש המושג ״טוב מדי להכפלה״?
הכוונה לעמדה בעלת יתרון מוחץ שבה הסיכוי למארס כה גבוה (לרוב מעל 60 אחוז), שהצעת הכפלה רק תגרום ליריב לפרוש ולהעניק לכם 1 נקודה בלבד[4]. לכן ממשיכים לשחק כדי לגבות את מלוא 2 הנקודות של המארס[4].
איך אפשר להינצל ממארס?
כדי לא לספוג מארס, עליכם להוציא לפחות 1 אבן החוצה לפני שהיריב יסיים להוציא את כל 15 אבניו[4]. פנו עוגנים אחוריים מוקדם, רוצו קדימה ופזרו את האבנים בבית כך שכל הטלה תאפשר הוצאה מידית[4].
בין אם אתם רוצים להעניש פתיחה מהוססת של היריב באמצעות מארס מוחץ ובין אם אתם נלחמים בעקשנות כדי להציל משחק קשה, הבנת חוקי המארס משדרגת את הרמה שלכם. נסו את העקרונות האלה כאשר תתחילו לימוד שש־בש צעד אחר צעד או העמידו את החלטותיכם למבחן ישיר כאשר תיכנסו לשחק שש־בש אונליין.
מקורות
- Encyclopaedia Britannica. “Backgammon: Rules, History, and Doubles.”
- Tesauro, G. (1995). Temporal difference learning and TD-Gammon. Communications of the ACM, 38(3), 58–68.
- Jacoby, O. & Crawford, J. R. (1970). The Backgammon Book. Viking Press, New York.
- Magriel, P. (1976). Backgammon. Quadrangle/The New York Times Book Co., New York.
- Boardgammon. “The Official Rules of Backgammon: Setup, Moves, and Doubling.”
מצאתם טעות או ניסוח צורם? כתבו לנו
