שש־בש, טאבלה, טאבלי ומחבוסה: משפחה אחת, שמות שונים ומה באמת שונה

מי שהלך אי פעם לאורך הטיילת של תל אביב, ישב בשוק מחנה יהודה בירושלים או פתח שולחן במועדון שכונתי, מכיר היטב את הצליל הזה. נקישת קוביות העץ על שפת הלוח, המעקב המתוח אחר כל גלגול והתנועה המהירה של האבנים ביד אחת. הלוח נפתח, הקפה נמזג, והמשחק מתחיל בלי יותר מדי דיבורים מיותרים.

שחקנים המגיעים מעולם הטורנירים המערבי עשויים לחשוב בתחילה שמדובר במשחק backgammon רגיל. אך ברגע שמתיישבים ליד הלוח, מתברר מיד שהחוקים המקומיים מייצגים עולם רחב ועמוק בהרבה.

כל המשחקים הללו שייכים למשפחה היסטורית מפוארת של משחקי לוח עתיקים ^[1]. בישראל ובאגן הים התיכון התפתחו מסורות שונות ומגוונות: משש־בש רגיל ועד מחבוסה, מטאבלה בטורקיה ועד טאבלי ביוון, מנרד ברוסיה ועד תכתה־נרד באיראן, לצד השם שמוכר לכל ישראלי: שש־בש.

במדריך שלנו על תרבות השש־בש, אפשר לראות כיצד הפך המשחק לגשר תרבותי אמיתי בין קהילות, שווקים ובתי קפה בכל רחבי האזור.

הציוד הבסיסי זהה כמעט בכל מקום: לוח מתקפל בעל 24 משולשים (המחולקים לארבעה רבעים של 6 משולשים בכל רבע), 30 אבני משחק מעץ (15 אבנים בהירות ו־15 אבנים כהות) ו־2 קוביות רגילות. אולם שיטת המשחק, היחס לאבנים בודדות והדרך שבה מנצחים משנים לחלוטין את האסטרטגיה.

כדי להכיר לעומק את משחקים ממשפחת השש־בש, כדאי להתחיל דווקא בשאלה מדוע קוראים למשחק שש־בש, ומדוע בתי הקפה המסורתיים מעולם לא אימצו את קוביית ההכפלה.

מאיפה מגיע השם שש־בש?

שחקנים רבים תוהים מה מקור השם שש־בש ומדוע הוא מורכב משתי מילים כה שונות.

התשובה טמונה במאות שנים של מסחר ומפגש תרבותי בין האימפריה העות׳מאנית לפרס בשווקי המזרח התיכון ^[1]. בבתי הקפה המסורתיים השתרש מנהג עתיק לקרוא לתוצאות הקוביות בשילוב מיוחד של פרסית וטורקית:

• תוצאה של 1-1 נקראת: ״הפ־יק״
• תוצאה של 2-1 נקראת: ״דו־יק״
• תוצאה של 3-1 נקראת: ״סה־יק״
• תוצאה של 4-1 נקראת: ״ג׳האר־יק״
• תוצאה של 5-2 נקראת: ״סבאעי־דו״
• תוצאה של 6-6 נקראת: ״דו־שש״
• תוצאה של 6-5 נקראת: ״שש־בש״

בשפה הפרסית, המילה ״שש״ פירושה המספר 6. בשפה הטורקית, המילה ״בש״ פירושה המספר 5. כאשר שתי הקוביות מציגות 6 ו־5, השחקן זוכה באחת ההטלות הטובות והחזקות ביותר על הלוח: הטלה המאפשרת לקדם אבנים למרחק גדול ולפרוץ עמדות חסומות.

בשל השמחה והיתרון שמעניקה הטלה זו, הפך הביטוי שש־בש למטבע לשון של מזל והצלחה, ועם השנים דבק בשמו של המשחק כולו בישראל, בסוריה, בלבנון, במצרים ובמדינות נוספות באזור.

מדוע בשש־בש מסורתי אין קוביית הכפלה?

אם תצפו במשחק תחרותי רשמי של backgammon בינלאומי, תבחינו מיד בקובייה שישית מיוחדת הנושאת את המספרים 2, 4, 8, 16, 32 ו־64.

קוביית ההכפלה היא לב לבו של המשחק המערבי המודרני. היא הופכת את המרוץ לחישוב פיננסי מדויק של סיכויים וניהול סיכונים. אולם כפי שהסברנו במאמר המקיף על מי המציא את קוביית ההכפלה, הקובייה הזו הומצאה רק סביב שנת 1926 במועדוני ספורט יוקרתיים במנהטן ^[2]. אנשי מועדונים בשנות ה־1920 הכניסו אותה כדי לקצר משחקים ולאפשר כניעה מכובדת בעמדות אבודות.

אבל בשש־בש המסורתי של בתי הקפה בישראל ובמזרח התיכון, הקובייה הזו מעולם לא התקבלה.

במסורת המקומית, שש־בש הוא מאבק של עמידה בלחץ, סבלנות וכבוד הדדי. אין זה מקובל לפרוש באמצע רק משום שהסיכויים המתמטיים נראים קלושים. שחקן מנוסה נלחם על הלוח עד האבן האחרונה, מתוך ידיעה שהטלה כפולה מוצלחת או טעות קטנה של היריב יכולות לשנות את התמונה לחלוטין.

ניצחון רגיל מעניק נקודה אחת (1), בעוד שניצחון מארס שבו היריב לא הוציא אף אבן מעניק 2 נקודות. שיטת ניקוד זו שומרת על המשחק נקי, ישיר ומותח, בלי צורך במכפילים מלאכותיים.

שחקן שגדל על שש־בש רחוב רואה בפרישה מוקדמת ויתור בלתי ראוי. התרבות הזו מקדשת את המאבק על האפשרות הקטנה ביותר לחולל מהפך, גם כשהעמדה על הלוח נראית נואשת.

טבלת השוואה: ההבדלים בין הגרסאות המרכזיות

כדי להבין היטב מה מייחד כל משחק, הטבלה הבאה מרכזת את המאפיינים העיקריים:

לפי חוקי שש־בש רגיל, 15 האבנים של כל שחקן מחולקות כך: 2 אבנים במשולש 24, 5 אבנים במשולש 13, 3 אבנים במשולש 8, ו־5 אבנים במשולש 6 ^[1]. לעומת זאת, במשחקים כמו מחבוסה כל האבנים מתחילות מנקודת המוצא.

מחבוסה: אומנות הריתוק והכליאה

אחד המשחקים האהובים ביותר על שחקנים ותיקים בישראל הוא מחבוסה (שמשמעות שמה בערבית היא ״הכלואה״), המקבילה המזרח־תיכונית למשחק הפלאקוטו היווני ^[3].

במחבוסה אין אכילה של אבנים אל מחוץ ללוח. במקום לשלוח אבן של היריב אל הבר האמצעי, המשחק מבוסס על עקרון אחר לגמרי: ריתוק.

כאשר היריב משאיר אבן בודדת על משולש כלשהו, אתם יכולים לנחות עליה ישירות עם האבן שלכם:

1. האבן של היריב נחשבת מרותקת וכלואה. היריב אינו רשאי להזיז אותה כל עוד האבן שלכם מונחת מעליה.
2. המשולש הופך לשלכם באופן בלעדי. מותר לכם להוסיף עליו אבנים נוספות משלכם.
3. האבן הכלואה משתחררת רק כאשר תחליטו מרצונכם להזיז את האבן העליונה שלכם הלאה.

היכולת ללכוד אבן יריב יוצרת עומק טקטי מרתק. במקום להחזיר את היריב לנקודת ההתחלה, אתם משאירים את האבן שלו תקועה באמצע הדרך, ומנצלים את המשולש הזה כבסיס קדמי לקידום שאר האבנים שלכם.

סכנת אבן האם במשולש 24

הנקודה הרגישה והקריטית ביותר במחבוסה היא האבן התחתונה ביותר בעמדת הפתיחה (משולש 24), המכונה לעיתים ״אבן האם״.

אם היריב מצליח להקיף את הלוח, להגיע למשולש הראשון שלכם ולרתק את אבן האם לפני שהספקתם לחלץ אותה החוצה, המשחק מסתיים במקום בהפסד מארס של 2 נקודות. חוק זה הופך את ההגנה על נקודת הפתיחה למשימה העליונה של הפתיחה.

בשלב הוצאת האבנים במחבוסה, החוק קובע שאי אפשר להתחיל לפנות אבנים מהלוח אלא אם כן כל 15 האבנים הגיעו בבטחה אל תוך הבית (משולשים 1 עד 6). אם אבן של היריב עדיין כלואה תחת שליטתכם בתוך הבית, אתם ממשיכים להחזיק בה עד שהקוביות מחייבות את הזזתה.

טאבלי יווני: ערב של שלושה סגנונות

ביוון ובקפריסין, המילה טאבלי אינה מתייחסת למשחק בודד, אלא לתחרות משולשת המשוחקת בדרך כלל עד 3, 5 או 7 נקודות ^[1]. השחקנים יושבים בקפניו המסורתי ועוברים בסבב קבוע בין שלושה משחקים שונים:

1. פורטס: משחק עם אכילה, המזכיר מאוד שש־בש רגיל אך ללא קוביית הכפלה.
2. פלקוטו: הגרסה היוונית של מחבוסה, שבה מרתקים אבנים וכולאים את אבן האם של היריב.
3. פבגה: משחק ריצה מהיר שבו אין אכילה ואין ריתוק, אך אבן אחת בודדת נועלת את המשולש כולו בפני היריב ^[3].

בפבגה שני השחקנים נעים באותו כיוון סביב הלוח. היכולת להציב אבן בודדת שתחסום לחלוטין את המעבר מחייבת תכנון זהיר של מחסומים. וכפי שניתחנו במאמר על אסטרטגיית חסימות בשש־בש, החוקים אוסרים על בניית מחסום מלא של שישה משולשים רצופים אם אין ליריב לפחות אבן אחת שכבר עברה קדימה ^[3].

המעבר בין שלושת המשחקים הללו דורש גמישות מחשבתית יוצאת דופן. שחקן שמצטיין בהתקפות אגרסיביות בפורטס עלול להפסיד במהירות בפלקוטו אם ישכח להגן על אבן האם שלו, או להסתבך בפבגה אם לא ידע כיצד לחסום מעברים מבלי ליצור פקקי תנועה פנימיים. ביוון מקובל לשחק משחקים אלה בסדרות מותחות עד 3, 5 או 7 נקודות, כאשר המנצח הכללי חייב להוכיח שליטה מוחלטת בכל שלושת התחומים.

אסטרטגיה ועומק טקטי: בין שש־בש רגיל למחבוסה

כדי להבין את ההבדל המחשבתי בין המשחקים השונים, כדאי להתבונן בדרך שבה שחקנים מעריכים סיכונים בכל אחד מהם.

בשש־בש רגיל, המאבק המרכזי סובב סביב בניית ״עוגנים״ וסגירת שערים בבית. השארת אבן בודדת (בלוט) היא תמיד סיכון מחושב: אתם בודקים מה המרחק של היריב ומחשבים את ההסתברות להטלה ישירה של מספר בין 1 ל־6. אם האבן שלכם נאכלת, היא עולה על הבר, אך יש לה תמיד הזדמנות לחזור מחדש דרך בית היריב ולהמשיך במרוץ.

לעומת זאת, במחבוסה ההשלכות של השארת אבן חשופה הן הרסניות ובלתי הפיכות. ברגע שאבן שלכם נלכדה תחת אבן יריב, היא לא חוזרת לבר ולא מתחילה מחדש; היא נשארת משותקת לחלוטין במקום שבו נתפסה. יתרה מזו, היריב מקבל שליטה מלאה על המשולש ויכול לבנות מעליה ערימה שלמה של אבנים, בעוד אתם מאבדים נקודת מעבר קריטית. לכן, במחבוסה שחקנים ותיקים נמנעים לחלוטין מהשארת אבנים בודדות במרכז הלוח ומעדיפים לקדם אבנים בזוגות צמודים בלבד.

ממדי הזמן וההיסטוריה: מבוזורגמיהר ועד הקיסר זנון

העוצמה של משחקי השש־בש נובעת גם מהשורשים הפילוסופיים וההיסטוריים העמוקים שלהם, המלווים את האנושות מאז העת העתיקה.

במאה השישית לספירה נכתב בפרס חיבור פהלווי מפורסם בשם Wizārishn ī Chatrang (״הסבר השחמט והמצאת הנרד״), המספר כיצד המלומד בוזורגמיהר עיצב את לוח המשחק כתשובה פילוסופית למשחק השחמט מהודו ^[3]:

• 24 המשולשים מייצגים את 24 שעות היממה (יום ולילה).
• 12 המשולשים בכל צד מייצגים את 12 חודשי השנה ואת גלגל המזלות.
• 30 האבנים מייצגות את 30 ימי החודש הירחי (15 אבנים בהירות ליום, ו־15 אבנים כהות ללילה).
• 2 הקוביות מסמלות את גלגלי השמיים ואת תהפוכות הגורל האנושי.

בעולם הרומי והביזנטי נקרא המשחק Tabula. המשורר אגתיאס תיעד באפיגרמה מפורסמת משחק שבו השתתף הקיסר זנון בשנת 480 לספירה ^[4].

הקיסר החזיק בעמדה חזקה עם אבנים לבנות, עד שהטיל 3 קוביות שהציגו 2, 5 ו־6. לפי החוקים הנוקשים של אז, הוא היה חייב לנצל את מלוא התוצאה, ונאלץ לפרק את המערכים המוגנים שלו ולהשאיר שבע אבנים בודדות חשופות לאכילה, מה שהוביל להפסדו המהיר תוך מהלכים ספורים.

כאשר מעיינים בתוך ההיסטוריה של השש־בש, רואים שהדילמות הקשות והמתח סביב הטלת הקוביות לא השתנו כלל במשך אלפי שנים. אותן החלטות גורליות של שמירה על אבנים מול יציאה למתקפה מעסיקות את השחקנים כיום בדיוק כפי שהעסיקו את קיסרי קונסטנטינופול.

תרבות המשחק בבתי הקפה בישראל

בישראל, השש־בש הוא הרבה מעבר ללוח עץ וקוביות. הוא מוסד חברתי שמפגיש אנשים מכל קצוות החברה.

סביב השולחנות בשוק או בטיילת מתפתחת דינמיקה ייחודית: הצופים מהצד אינם שותקים, אלא מלווים כל מהלך בהערות, צוחקים על הטלות גרועות ומתווכחים על המהלך הנכון. השחקנים לומדים לפתח עמידות פסיכולוגית מול הלחץ הסביבתי, לשחק במהירות ולהגיב בזמן אמת לכל תפנית.

כמו כן, קיימת חשיבות רבה לאופן הטלת הקוביות: הקוביות חייבות לפגוע בדופן העץ של הלוח ולהתגלגל בחופשיות. הטלה שנוחתת על גבי אבן משחק או מחוץ ללוח נחשבת פסולה ודורשת הטלה חוזרת של 2 הקוביות. בנוסף, רוב המפגשים בישראל אינם מסתכמים במשחק בודד של נקודה אחת (1), אלא מתנהלים בסדרות תחרותיות שנקראות ״הראשון לחמש״ או ״הראשון לשבע״, כאשר כל ניצחון רגיל מעניק נקודה אחת וניצחון מארס מעניק 2 נקודות. פורמט זה בוחן עקביות לאורך זמן ומבטיח שהשחקן הטוב והיציב ביותר ינצח בסופו של יום.

טיפים מעשיים לשחקני שש־בש

אם אתם רגילים לשש־בש רגיל ורוצים לנסות משחקים מסורתיים כמו מחבוסה או טאבלי, הנה כמה עקרונות שיעזרו לכם להצליח:

1. שכחו מקוביית ההכפלה: אל תחפשו קיצורי דרך או כפתורי פרישה. התכוננו למשחק מלא והילחמו על כל נקודה עד הטלת הקוביות האחרונה.
2. במחבוסה, חלצו את אבן האם מוקדם: אל תשאירו את האבן התחתונה במשולש 24 פגיעה. אם היריב ירתק אותה, המשחק יסתיים בהפסד מארס של 2 נקודות.
3. במשחקי ריצה, תפסו משולשי מפתח באמצע: זכרו שאבן אחת יכולה לחסום משולש שלם, ולכן כדאי לפרוס אבנים בחוכמה כדי להגביל את אפשרויות התנועה של היריב.
4. שמרו על גמישות בבית: בשלב הסיום, הימנעו מערימת אבנים רבות מדי על משולש יחיד בתוך הבית, כדי שלא תיתקעו בהטלות נמוכות.
5. למדו את שמות ההטלות: שימוש במונחים המסורתיים כמו שש־בש, דוח־שש וסבאעי־דו מוסיף המון לאווירה ומחבר אתכם ישירות לשורשים העמוקים של המשחק.
6. אל תמהרו לוותר על עמדות נחותות: היתרון הגדול של משחקים מסורתיים הוא שהגלגל תמיד יכול להתהפך בהטלה אחת מוצלחת של דאבל. שמרו על ריכוז מלא עד הוצאת האבן האחרונה של היריב.

בפעם הבאה שתיכנסו אל שש־בש אונליין, זכרו שהלוח שלפניכם אינו סתם מסך, אלא מסורת חיה שמחברת בין חכמי פרס, קיסרי ביזנטיון ומיליוני שחקנים בכל רחבי העולם.

מקורות

1. Encyclopædia Britannica. “Backgammon: Board Game.”
2. Jacoby, O., & Crawford, J. R. (1970). The Backgammon Book. Viking Press, New York.
3. Murray, H. J. R. (1952). A History of Board-Games Other than Chess. Oxford: Clarendon Press.
4. Agathias. (c. 530–582 CE). Anthologia Graeca, Book IX, Epigram 482 (Recording Emperor Zeno's Game of Tabula, 480 CE).
5. Boardgammon. “Backgammon Variants: Games in the Tables Family.”
6. Boardgammon. “Tavla: Turkish Backgammon Rules and Culture.”
7. Boardgammon. “Plakoto: The Greek Pinning Variant.”
8. Boardgammon. “Fevga: Greek Running and Blocking Game.”
9. Boardgammon. “Long Nardy: Russian Dlinnye Nardy Rules.”
10. Boardgammon. “The History of Backgammon: From Nard to the Modern Board.”
11. Boardgammon. “Play Backgammon Online Free.”

מצאתם טעות או ניסוח צורם? כתבו לנו